"דבר אלי תראה אותי
ספר לי אני כאן"

האם אפשר לכעוס על השורדים השותקים? האם מותר לבוא בטענות לאלה שלא העבירו לדור הבא את החוויות שלהם? לשורדים שהשאירו אותנו עם שתיקה מלאת משמעות – מלאת נוכחות כשהיא באה יחד עם השורדים – אבל אובדת בחלל הדורות לאחר שהם ילכו?

אליאנה, בניה , פטריק ולירון וטלי כרקוקלי שיתפו סיפורים מחייהם האישיים בהם נתקלו בסירוב הזה של סבא וסבתא והתסכול עבורם שהגיע איתו.

 השיר “פרפר״ נכתב בהשראת עדותה של שורדת השואה חנה גופרית, שהיא דווקא החליטה לא לשתוק – ומדברת גם בשיר. היוצרים סיפרו כי "התמלאנו השראה כשחנה סיפרה שכשהתחבאה יחד עם אימה בתוך ארון במשך חודשים ארוכים, היא דמיינה שהיא פרפר שעף מעל לעיירה שלה ופוגשת את כל החברים מן העבר."

 כי בסוף, כמו הפרפר – לפעמים אנחנו גולם, לפעמים אנחנו מעופפים – אבל תמיד, בתוך עצמנו, אנחנו חופשיים.