"ואז התחלנו לשתות בשביל הטעם, אבל מה הטעם?
בסוף כולנו שוכחים"

השיר "ארמונות ורסיסים" בביצועו המרגש של עברי לידר מביא את נקודת מבטם של בני נוער שטסים למסע לפולין, בלי צנזורה, בלי ייפוי המציאות – עם השתייה, והצחוקים, ורגשות האשמה. ההתנגשות בין הנעורים של היום לבין אובדן הנעורים של דור השואה, בשיר אחד .

השיר מדבר על הטינאג'רים שנוסעים כדי לחוות שואה, בגיל שבו הלב עוד לא התעצב, בגיל שבו כל פרידה מאהבת נעורים היא "שואה". יוצרי השיר מספרים: "חזרנו אחורה כל אחד אל התקופה הזו של המסעות שלנו לפולין, וניסינו לדבר מגרונם של הילדים שהיינו על המחשבות וההרהורים לאחר החזרה מהמסע. זהו דור שאם הוא מבין מה הדור הקודם עבר, הוא מרגיש רגשות אשמה שהוא חי, ואם הוא לא מבין  מה הדור הקודם עבר – הוא מרגיש רגשות אשמה שהוא שמח. ברגע שכל אחד ידע שהרגש שלו הוא לגיטימי, הוא יוכל להרגיש חופשי – להרגיש.

״אני שברתי את הראש כבר מאה פעם,
על מה היה פעם ולא הצלחתי להבין,
עושים שטויות אז בפולין"